החלטה בתיק רע"פ 8527/12

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט, וכבוד השופטים ד' מינץ ו-כ' מוסק) מתאריך 30.10.2012 ב-עפ"ג 34446-09-12 ו-עפ"ג 5878-10-12, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מתאריך 02.09.2012 ב-ת"פ 4398/09.

להלן יפורטו בתמציתיות העובדות הנדרשות להכרעה בבקשות.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בשתי עבירות של ניכוי מס תשומות בלא שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: החוק), וזאת בכוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק. אחת מן העבירות נעברה בנסיבות מחמירות, בשילוב עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק.

כתב האישום המתוקן כנגד המבקש הוגש גם כנגד חברת ש.ש.י אבטחה בע"מ (להלן: החברה), וכנגד זכריא מוסא (להלן: מוסא). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש כחלק מהסדר טיעון, היה המבקש מנהלה הפעיל של החברה, יחד עם מוסא. על פי הנטען, במהלך השנים 2008-2005 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2008-2005 end_of_the_skype_highlighting, ועל מנת להקטין את הכנסותיה החייבות במס של החברה, כללו המבקש ומוסא בדיווחי החברה לרשויות מע"מ סכומי כסף שלמעשה כלל לא שולמו על ידה. בחלק מן המקרים, הדבר נעשו באמצעות הגשת חשבוניות פיקטיביות. בסך הכל נוכה שלא כדין בדרך זו, על פי הנטען, סכום של 1,139,028 ש"ח, אותו היה על החברה לשלם כמע"מ.

3.            בתאריך 18.04.2012, בשלהי שלב ההוכחות במשפטו של המבקש, הצדדים הודיעו לבית משפט השלום הנכבד כי הגיעו להסדר טיעון הבא: המבקש ומוסא יודו בפרטי כתב האישום המתוקן, בשמם ובשם החברה. בנוסף, המבקש ישלם לאוצר המדינה סכום של 400,000 ש"ח (ויאמר כבר עתה, כי סכום זה שולם על ידי המבקש עוד טרם שנגזר דינו בבית משפט השלום). המשיבה תבקש מבית המשפט להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל של 6 עד 9 חודשים, וכן מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים. על מוסא המשיבה תבקש להטיל עונש מאסר בפועל של 6 חודשים, מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ש"ח. הוסכם, כי סניגורם של המבקש ושל מוסא יהיה חופשי בטיעוניו לעונש.

1.            בית משפט השלום כיבד את הסדר הטיעון בין הצדדים, ובהתאם הרשיע את המבקש, את מוסא ואת החברה בעבירות שיוחסו להם. בגזר הדין, קבע בית משפט השלום הנכבד כי היקפם של סכומי המס שהועלמו מחייב השתת עונש מאסר בפועל על המבקש. בית המשפט ציין כי למבקש "עבר פלילי ממשי בגין מקבץ נרחב למדי של עבירות", נתון הפועל לחובתו. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי המבקש שילם את הסך של 400,000 ש"ח שעליו הוסכם - נתון ש"ללא ספק ניתן לראות [בו; תוספת שלי - ח"מ] שיקול ממשי לקולא". נוכח מכלול השיקולים הנ"ל, גזר בית משפט השלום הנכבד על המבקש עונש מאסר בפועל של 6 חודשים, מהם 3 חודשים ויום בין כותלי הכלא, ו-3 חודשים פחות יום בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, כשהתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה נוספת לפי החוק למשך שנתיים.

למען שלמות התמונה, אציין כי על מוסא גזר בית משפט השלום הנכבד עונש מאסר בפועל של 3 חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן קנס בסך 6000 ש"ח ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. על החברה הושת קנס בסך מיליון ש"ח.

2.            הן המשיבה הן המבקש ערערו בפני בית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום הקל יתר על המידה בעונשו של המבקש, וכי אין בנסיבותיו האישיות, כמו גם בעובדה ששילם חלק מסכום המס שהועלם, כדי להצדיק את העונש הקל יחסית שהושת עליו. בית המשפט המחוזי אף ציין כי "עברו הפלילי של המשיב והדומיננטיות שלו בניהול החברה יש בהם גם כדי להצדיק את ההבחנה שעשה בית המשפט בין המשיב לבין שותפו מוסא".

לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעור המשיבה, ודחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי "הואיל ואין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשם שהקלו בעונשו", הוא מסתפק בכך שהמבקש ירצה את מלוא ששת חודשי המאסר שהושתו עליו כמאסר בין כותלי הכלא.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

3.            המבקש, אשר היה מודע להלכה לפיה בית משפט זה נמנע ככלל מלתת רשות ערעור "בגלגול שלישי" כאשר הבקשה מופנית כלפי חומרת העונש בלבד, טען כי ישנם שני נימוקים המצדיקים בכל זאת מתן רשות בעניינו:

א)           העובדה שבית המשפט המחוזי התערב בעונש שהשית עליו בית משפט השלום, שכן בנסיבות העניין לא התקיימו, לשיטת המבקש, הנסיבות המצדיקות התערבות של ערכאת הערעור בגזר הדין.

ב)           "האפקט ההרסני", כדברי המבקש, שתגרום כניסתו לבית הכלא, אשר תביא לכך שיאבד את מקום עבודתו ולא יוכל לפרנס את ילדיו, או לשלם מזונות לגרושתו.

4.            לגופם של דברים, המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד אשר קיבל את ערעור המשיבה, ודחה את ערעורו שלו. לטענתו, בית המשפט המחוזי התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, וכן מכך שהעביר לרשויות את מלוא הסכום עליו הוסכם בגדרי הסדר הטיעון. עוד טוען המבקש כי בתי המשפט קמא שגו בכך שייחסו משקל לעברו הפלילי, שכן מדובר בעבירות קלות יחסית (בעיקר על חוק הכניסה לישראל), שבגינן לא ריצה המבקש מעולם עונש מאסר בפועל. לשיטתו, "נראה כי במקרה הנדון ניתן היה להשיג את מטרותיו העונשיות של המאסר בדרך מועילה יותר לחברה מחד גיסא, ומזיקה פחות מאידך גיסא", קרי בדרך של עבודות שירות.

5.            לבסוף, המבקש מלין על האפליה, לשיטתו, בינו לבין מוסא. לגרסתו, לא היה מוצדק מבחינה משפטית לערוך את האבחנה בינו לבין מוסא, שכן שניהם היו נושאי משרה בחברה, והודו באותן עובדות, כפי שאלה הופיעו בכתב האישום המתוקן. המבקש אומנם מודה כי מעורבותו בניהול החברה היתה רבה יותר, אך לא באופן המצדיק פער כה גדול בענישה.

דיון והכרעה

6.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.